אזורי היין של ישראל

01על היין בישראל

בתקופת המקרא ובימי בית שני יוצא מכאן יין לכל אגן הים התיכון, ובחפירות בישראל נמצאו גתות ובתי בד לרוב. עם הכיבוש המוסלמי במאה השביעית הגידול המסחרי נעצר כמעט לחלוטין, והמסורת נקטעה למשך יותר מאלף שנה.

ההתחלה מחדש היא 1882, כשהברון רוטשילד מקים יקבים בראשון לציון ובזכרון יעקב. במשך מאה שנה התעשייה התמקדה ביינות מתוקים וכשרים לקידוש. נקודת המפנה הגיעה בשנות השמונים עם ההתיישבות של הכרמים ברמת הגולן, ואחריה גל היקבים הבוטיק של שנות האלפיים.

02שיטת הסיווג

בישראל אין חוק אפלסיון ואין סיווג מחייב. החלוקה המקובלת היא לחמישה אזורים — גליל וגולן, שומרון, שמשון, הרי יהודה והנגב — וזהו נוהג מקצועי, לא תקן. יצרן שרושם אזור על התווית עושה זאת מרצונו.

ציר שני הוא הכשרות. רוב היין המסחרי בישראל מיוצר בכשרות, וזה נוגע לשאלה מי נוגע בענבים ובציוד ולא לטעם. יין מבושל, לעומת זאת, עובר חימום שכן משפיע על הסגנון.

03זני הענבים

באדומים: קברנה סוביניון עדיין הזן הנטוע ביותר, לצידו מרלו, סירה, פטי ורדו ומרסלן שהוא הכלאה שמתמודדת טוב עם חום. קריניאן מכרמים ותיקים חזר להיות מבוקש.

בלבנים: שרדונה, סוביניון בלאן, ויונייה ורוסאן. במקביל יש בשנים האחרונות עבודה על זנים מקומיים שהוחזרו לגידול מסחרי — Marawi, Dabouki ו-Bittuni.

04מה כדאי לדעת