אזורי היין של ארצות הברית

01על היין בארצות הברית

מיסיונרים ספרדים נטעו גפנים בקליפורניה במאה ה-18, אבל התעשייה המודרנית נבנתה מחדש אחרי היובש שנמשך מ-1920 עד 1933 ומחק כמעט את כל היקבים. נקודת המפנה הידועה היא טעימת פריז ב-1976, שבה יינות מנאפה ניצחו יינות צרפתיים בטעימה עיוורת בפני שופטים צרפתים.

מאז נבנה כאן סגנון עצמאי: אקלים חם ויבש עם השקיה מבוקרת, ענבים בשלים מאוד, ויין עם גוף מלא ואלכוהול גבוה יחסית. לצד קליפורניה יש אורגון עם פינו נואר בסגנון קריר, ומדינת וושינגטון עם קברנה וסירה.

02שיטת הסיווג

התיחום נעשה דרך AVA, אזור גידול מוגדר גיאוגרפית. חשוב להבין את המגבלה: AVA קובע רק גבולות על המפה. הוא אינו מגביל זנים, תשואה או שיטות ייצור, בניגוד לאפלסיון האירופי.

מה שכן מחייב הוא אחוזים. כדי לרשום זן על התווית צריך לפחות 75 אחוז ממנו ביין, וכדי לרשום AVA צריך לפחות 85 אחוז מהענבים משם. באורגון החוק המקומי מחמיר יותר ודורש 90 אחוז לרוב הזנים.

03זני הענבים

באדומים: קברנה סוביניון הוא המלך של נאפה, זינפנדל נחשב לזן האמריקאי האופייני, ולצידם מרלו, פינו נואר באורגון ולאורך החוף הקריר, וסירה בוושינגטון.

בלבנים: שרדונה הוא הנפוץ ביותר, ולצידו סוביניון בלאן שנמכר לעיתים בשם פומה בלאן, ורייזלינג בוושינגטון ובניו יורק.

04מה כדאי לדעת