אזורי היין של קנדה

01על היין בקנדה

עד שנות השמונים התבסס הייצור הקנדי על זנים אמריקאיים והכלאות שעמדו בקור אבל נתנו יין פשוט. השינוי הגיע עם נטיעת זנים אירופיים באזורים שהאגמים הגדולים ממתנים בהם את החורף.

שני המרכזים הם חצי האי נייאגרה באונטריו, שאגם אונטריו והמצוק הניאגרי מווסתים את האקלים שלו, ועמק אוקנגן בקולומביה הבריטית שהוא כמעט מדברי בקיץ ומקבל יום ארוך מאוד בזכות קו הרוחב הצפוני.

02שיטת הסיווג

המערכת נקראת VQA והיא סימון מקור מחייב שמופעל ברמת המחוז, באונטריו ובקולומביה הבריטית. יין עם VQA חייב להיות מיוצר מענבים מקומיים בלבד ולעבור ועדת טעימה.

יין ללא סימון VQA עשוי להכיל ענבים או תרכיז מיובאים, ולכן הסימון הזה הוא ההבחנה המעשית החשובה ביותר על מדף בקנדה.

03זני הענבים

בלבנים: רייזלינג, שרדונה, פינו גרי וויידל — הכלאה עמידה לקור שמשמשת בעיקר לאייסוויין.

באדומים: פינו נואר וקברנה פראן מתאימים לאקלים הקריר של נייאגרה, ובאוקנגן החם יותר מגדלים גם מרלו, סירה וקברנה סוביניון.

04מה כדאי לדעת